

מאמר

–

ניכויים מותרים בגין מגורי עובדים זרים

–

על חשיבות הדיוק בחישוב הסכום המנוכה

מאת עו"ד שמואל

גלנץ

.



עדכון מעתירת חקלאים כנגד מדור התשלומים במשרד הפנים, בעניין העסקת פלסטינאים.



פסק הדין ע"א

4157/13

דמארי אילנה ואברהם הירשזון נ' פקיד שומה רחובות בנושא מיסוי

רווחים מפעילות בלתי חוקית

.

מאמר

–

ניכויים מותרים בגין מגורי עובדים זרים

–

על חשיבות הדיוק בחישוב הסכום המנוכה

מאת עו"ד שמואל גלנץ

מעשה שהיה כך היה: על חקלאי ממושב בעמק

חפר הוטל קנס מנהלי כבד בגין כך שבחודשים

3

–

4/2005

ניכה מ

–

7

עובדיו הזרים בגין הוצאות

מגוריהם סכום של

220

₪

לכל עובד במקום

121

,₪

שרשאי היה לנכות.

כעבור מספר שנים הוגש כנגד החקלאי ע"י משרד

התמ"ת כתב אישום פלילי בגין ניכו

י סכום

הגבוה מהמותר ל

–

7

עובדים במשך חודשיים.

בבית הדין הסביר הנאשם כי בחודשים קודמים

לא מימש כלל וכלל את זכותו לנכות משכר

עובדים הוצאות ע"ח מגוריהם והסביר כי נסמך

על טיפולו של מנהל החשבונות שמלווה אותו

באופן שוטף מזה עשרות שנים. מנהל החשבונות

שהעיד טען שבש

ני המקרים הסתמך על חוזרים

שהוצאו ע"י חברת כח האדם שליוותה את

הנאשם.

הנאשם באמצעות מנהל החשבונות

שהעיד במשפט טען כי "

הסכום הכולל שניכה

מכל עובד בגין מגורים היה נמוך מן הסכום

הכולל שרשאי היה הנאשם לנכות משכרו של כל

עובד במהלך תקופת העסקתו

."

המאשימה/המדינה ט

ענה מנגד כי לא ניתן לקזז

מהשכר חובות עבר

–

מעביד אינו רשאי מחד

לשלם לעובד שכר ביתר ומאידך לשמור על

הזכות לנכות מאוחר יותר תשלומי יתר אלה.

בית הדין בנתחו את טענות הנאשם והמאשימה

קבע כי הסכום המרבי המותר לניכוי משכרו של

העובד הינו סכום ידוע שמאפשר רמת וודאות

ובהירות ביחס לתנאי ההעסקה והשכר של העובד

הזר.

בית הדין הוסיף וקבע כי ניכוי יתר בחלק מהזמן

"

מקשה לא רק על המעקב של העובדים הזרים

עצמם אחרי מיצוי זכויותיהם, אלא גם על

המעקב של רשויות האכיפה

."

בהמשך בחן בית הדין את אחריותו הפלילית של

הנאשם כאן וקבע כי הנאשם

פעל בתום לב

כשהסתמך על בעל מקצוע ועל כן טעותו לא

הי

י

תה בלתי סבירה או בלתי נמנעת.

בעניינינו מצא בית הדין כי הנאשם נהג להקפיד

על זכויות העובדים, כי הוא לא ניכה משכרם בגין

הוצאות מגורים במשך שנים קודם לאותם

חודשיים למרות שהיה רשאי לעשות כן וכן כי

הניכוי ביתר

היה לתקופת זמן מוגבלת. כל אלו

נבעו מהסתמכות בתום לב על הטיפול המקצועי

שקיבל ממנהל החשבונות עליו הסתמך.

2

בית הדין הוסיף כי הסכום שנוכה היה נמוך מן

הסכום המרבי שהיה מותר בניכוי אלמלא היו

המגורים בבעלות הנאשם.

בית הדין האזורי איזן בין הדברים וקבע שהניכוי

ביתר

נוגד במפורש את התקנות ולא נופל

לקטגוריה של "זוטי דברים" ומאידך הנאשם פעל

בתום לב תוך הסתמכות מלאה על מנהל

החשבונות ולאחר שלא מצא רבב מקצועי במנהל

החשבונות מלבד הטעות במקרה דנן, פסק כי

הוא מזכה את הנאשם מכל העבירות המיוחסות

לו.

[

(

ת"

פ

–

תל אביב)

876/08

משרד

התמ"ת

במדינת ישראל נ' לסרי יוסף ניתן ביום

17.12.12

.

]

אם סבר הנאשם כי בכך הסתיימה הפרשה הרי

שטעה. המדינה הגישה ערעור על החלטת בית

הדין האזורי לבית הדין הארצי לעבודה וזה

במסגרת הסדר

ביטל את הזיכוי

והרשיע את

הנאשם

בית הדין הארצי קבע: "

ישנה בעיתיות

בהסתמכות לג

בי עניינים בסיסיים שהמעביד

צריך לדעת כמעביד ושזהו לכאורה צריך להיות

תחום מומחיותו כמו עניינים של שכר מינימום

ועניינים של ניכוי הוצאות מגורים

."

בית הדין הארצי פסק לאור נסיבותיו המיוחדות

של המקרה ולאור קביעת בית הדין האזורי כי

מדובר אכן בתום לב והסתמכות על ב

על מקצוע

כי הנאשם ישלם קנס בסך

10,000

₪

בלבד.

(

עפ

20815

–

02

–

13

מדינת ישראל נ' לסרי יוסף

ניתן

12.9.13

)

.

תובנות

אנו סבורים

כי צדק בית הדין האזורי בקובעו כי

לנאשם היה יסוד להסתמך על מנהל החשבונות

באופן מלא בכל הנוגע לחישוב הסכומים

המרביים המותרים בניכוי.

גם

בית המשפט

העליון קבע בעבר (ראה פרשת אלי הורוביץ) שיש

שהסתמכות על בעל מקצוע בר הכי, כשנעשתה

בתום לב תאיין את אחריותו הפלילית של

המסתמך על אותו בעל מקצוע.

השלכות פסק

הדין לאור ההלכה שנקבעה בו מטילות על

המעסיק אחריות גם בעניינים שלכאורה אינם

בתחום מומחיותו המ

ובהקת.

לאחרונה לנוכח האכיפה בשטח של הוראות

החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה

שלפיהם חריגה מהוראות חוק שכר המינימום גם

בהקשר לניכויים ביתר יכול שתטיל על מעסיק

קנס בסך

35,740

,₪

מומלץ כי המעסיקים יפעלו

מעתה באחת מהשתיים או יתמחו בכל הקשור

בתחום השכר והניכויי

ם למיניהם ולא יסתפקו

בהשענות עיוורת על מי שמנהלים עבורם את

החשבונות והשכר או יעסיקו מומחה נוסף

שיבקר עבודת המומחה הראשון.

כל עוד זו

ההלכה יש ללכת לאורה למרות הסרבול

וההוצאות המיותרות שמושלכות מפסק הדין.

פסק הדין ע"א

4157/13

ביחד עם ע"א

4489/13

,

דמארי איל

נה ואברהם הירשזון נ' פקיד שומה

רחובות בנושא מיסוי רווחים מפעילות בלתי

חוקית (ביהמ"ש העליון)

המערערת (דמארי) ב

–

עא

4157/13

עבדה כמנהלת

בקרת חשבונות בקופת חולים מכבי. היא

הורשעה בגניבה על ידי עובד בכ

–

33

מקרים שונים

במהלך השנים

2007

–

2008

. במסגרת הסכם

פשרה בין

המערערת לבין קופת חולים מכבי,

המערערת השיבה את כספי הגניבה

–

סך של

1.3

מיליון

.₪

למערערת, שדיווחה לרשות המסים על

הכנסה ממשכורת בלבד, הוצאה שומה בצו על

ידי פקיד שומה רחובות, במסגרתה הוסיף

להכנסות המערערת כ

–

1.2

מיליון

,₪

בהתאם

לסכום הגניבה וההשבה, כהכנסת עבוד

ה או

כהכנסה מעסק.

המערערת הגישה ערעור על השומה לבית המשפט

המחוזי, שדחה את הערעור וקבע כי כספי הגניבה

הם בגדר הכנסה חייבת, בשל הנאת המערערת

מהכספים בזמן שהיו ברשותה, ושנהגה בכספים

כמנהג בעלים. עוד קבע בית המשפט כי ניתן

להכיר בכספי ההשבה כהוצאה רק בתוך שנת

המס שבה בוצעה ההשבה בפועל, ולא בשנים

נשוא השומה.

המערער (הירשזון) ב

–

עא

4489/13

כיהן כיו"ר

הסתדרות העובדים הלאומית, כחבר כנסת

ובשנת

2004

כשר בממשלה. המערער הורשע

בשורת עבירות של גניבה בידי מנהל, מרמה

והפרת אמונים, רישום כוזב במסמכי תאגיד,

הלבנת הון ועוד, ונ

קבע כי גנב מהסתדרות

העובדים הלאומית בין

1.7

מיליון

₪

לבין

1.9

מיליון

.₪

בטרם נגזר דינו השיב המערער סכום

של

1.7

מיליון

₪

להסתדרות.

למערער נערכה שומה לשנים

2000

–

2005

, בה

נוספה להכנסתו בכל שנה כחמישית מסכום

הגניבה, כהכנסה חייבת מעסק. בנוסף הוטלה על

המערער תוס

פת מס בגין אי ניהול פנקסים.

המערער ערער על השומה שנקבעה, וביקש להכיר

בכספי ההשבה כהוצאות בייצור הכנסתו.

הערעור נדחה, בית המשפט קבע כי מתן אפשרות

לייחס הוצאות רטרואקטיבית משנת מס קודמת

לשנת ההוצאה עומד בניגוד לדין הקיים, וכי אין

מקום להתחשב בכך שלא קיימים ל

מערער

מקורות הכנסה בשנת ההשבה, שמהם היה יכול

לנכות כהוצאה את סכום ההשבה.

בענייננו, עומדות בפני בית המשפט שתי סוגיות.

אחת

–

האם יש להטיל מס הכנסה על כספי גניבה

ומעילה, כאשר יש חובה לנישום להשיב את

הכסף לבעליו החוקיים. השנייה

–

ככל שכספי

הגניבה מהווים הכנסה חי

יבת במס, האם רשאי

הנישום

–

העבריין לנכות את סכום ההשבה

כהוצאה או לקזזו כהפסד.

ההלכה הרווחת בפסיקת בתי המשפט היא כי

רווחים ממקור בלתי חוקי, מהווים הכנסה

חייבת במס הכנסה. לדוגמה, בפסיקה נקבע כי

מס הכנסה יוטל על כספי שוחד, רווחים ממכירת

רכוש גנוב, רווחים מבניי

ה בלתי חוקית ועוד.

בפסיקה נאמר כי "הלכה זו קיימת מימים

ימימה". גישה זו מבטאת את העיקרון לפיו אין

חוטא יוצא נשכר, בעוד אי מיסוי רווחי פעילות

לא חוקית יביא למצב הפוך שבו החוטא יוצא

נשכר.

לעניין מיסוי כספים שמקורם פעילות בלתי

חוקית שקיימת לגביהם חובת השבה

–

לפ

י גישת

המלומד אדרעי, אין לראות בכספים תחת חובת

השבה הכנסה חייבת, מפני שאין בהם תוספת

לעושרו של הנישום והם לא מגדילים את יכולתו

הכלכלית. למול גישה זו עומדת גישת המשפט

העברי, לפיה אדם הגוזל רכוש כביכול "קונה"

3

אותו והופך לבעליו, ההשבה מתבטאת בהשבת

הערך הכספי

של הרכוש והרכוש עובר לבעלות

הגוזל.

בית המשפט קבע כי כספי הגניבה הם בגדר

הכנסה חייבת. הטלת מס עולה בקנה אחד עם

פסיקת בתי המשפט, בה נקבע כי כספי גזילה

יהיו חייבים במס הכנסה בידי המחזיק בהם,

הגם שייתכן כי המחזיק יידרש להחזירם

לבעליהם.

במישור מדיניות המיסוי יש

להתייחס לשני

עקרונות

–

התנהגות הנישום והתייחסותו

לכספים

–

כשלו

–

כמנהג בעלים או כשל אחר,

ועניין העיתוי

–

אין להביא בחשבון את מה שקרה

לאחר קבלת ההכנסה. אין בהשבת כספי הגניבה

כדי לגרוע מהיותם של הרווחים הכנסה חייבת,

גם אם ההשבה מתבצעת באותה שנה.

ניכוי הוצאות בל

תי חוקיות

–

לפי הוראות

הפקודה וגישת הפסיקה אין להתיר ניכוי

הוצאות שניתן להניח שנתינתם מהווה עבירה על

פי כל דין. בגישה זו, האוסרת באופן מוחלט ניכוי

הוצאות בלתי חוקיות יש פגיעה בעקרון יסודי

בדיני המסים

–

גביית מס אמת.

עקרונית, אין מניעה בנסיבות העניין להתיר

אין

ניכוי כספי ההשבה כהוצאה, זאת בשל הפעלת

אמצעי הרתעה נוספים כלפי המערערים והקנסות

שהוטלו עליהם. אולם, לא ניתן לאפשר ניכוי

רטרואקטיבי של הוצאה, בדיעבד, לשנת מס

קודמת להוצאה. התרת ניכוי רטרואקטיבי של

הוצאה לשנים קודמות עומדת בסטייה

משמעותית מההלכות הקיימות

.

לעניין קיזוז הפסדים, באמצעות פרשנות

תכליתית של סעיף

28

לפקודה, על מנת למנוע

גרימת עוול לנישום וכדי לא להטיל על

המערערים כפל קנס או עונש כפול, ניתנת להם

אפשרות לקזז מהכנסתם את כספי ההשבה

כהפסד בשנות המס שקדמו לשנת ההוצאה.

ואולם בית המשפט הגביל אפשרות זו ל

קיזוז עד

חצי הסכום, לנוכח העובדה שהמערערים החזיקו

בכספים זמן רב ונהגו בהם כמנהג בעלים.

עדכון מעתירת חקלאים כנגד מדור התשלומים

במשרד הפנים, בעניין העסקת פלסטינאים:

ביום

15/3/15

התקיים דיון, בבית המשפט

המחוזי בירושלים, בפני כב' הש' דוד מינץ,

בעתירה המנהלית

שהגישו שורה של חקלאים

כנגד נוהל רשות ההגירה במשרד הפנים

(תיק מס'

49359

–

04

–

14

)

, הקובע העסקה של עובדים

פלסטינאים, לפי "ימי ההעסקה מינימאליים".

על פי נוהל זה המעסיקים נדרשים להעביר ניכויי

מס וסוציאליות, לרשות ההגירה בגין העובדים

המועסקים על ידה, לפי

מספר ימי העסקה

מינימאליים שנקבע על ידי רשות ההגירה באופן

שרירותי ללא קשר לימי ההעסקה בפועל.

סיטואציה זו יוצרת מצב לפיו המדינה מייצרת

באופן סיטונאי מידי חודש אלפי תלושים

"פיקטיביים", קרי כאלו שאינם תואמים את ימי

ההעסקה בפועל.

בדיון הבהיר בית המשפט לנציגת ה

מדינה כי

הנוהל מגלם בעייתיות מובנית,

לאור העובדה

ש

תלושי השכר המונפקים אינם תואמים את

ההעסקה בפועל. בית המשפט הבהיר למדינה כי

תשובתה לעתירה לא הניחה את דעתו ולא נתנה

מענה לטענות שהעלו העותרים.

הואיל וכך ניתנה לרשות ההגירה ארכה של

חודשיים לשנות את הנוהל, כ

ך שינתן מענה

לטענות שהעלו העותרים כנגד הנוהל. הדיון נקבע

ליום

10/5/15

לאחר קבלת תשובה מעודכנת של

המדינה.

את העותרים מייצג עו"ד (רו"ח) יואב

ציוני.

גיליון זה נועד למסירת מידע בלבד ואין לראות בו יעוץ משפטי ו/או מקצועי כלשהו.

כל הזכויות שמורות ליואב ציוני ושות' עורכי דין

לקוראינו:

1

.

הערות והארות לאמור בגיליון ובכלל ניתן לשלוח ל

–

yoav@tzionitax.com

2

.

ניתן להפנות (ללא תשלום) למערכת שאלות בתחומי המס השונים, באמצעות כתובת הדואר

האלקטרוני

שלעיל.

3

.

במידה והנכם מעוניינים בקבלת כתב העת ישירות אל תיבת הדואר שלכם

, או לחילופין במידה והנכם

מעוניינים להסיר את שמכם מרשימת המנויים,

נא שילחו הודעת מייל

מתאימה

ל

–

yoav@tzionitax.com

כתובתנו:

יואב ציוני ושות' עורכי דין

הבונים

6

רמת גן

52462

טל'

–

036005012

,

0505430819

,

פקס

–

037513251

yoav@tzionitax.com

,

www.tzionitax.com