כתב עת לידיעות ופרשנויות בענייני מסים - גיליון מס' 25
החלטה חשובה לטובת המעסיקים בתביעות עובדים זרים
–
פגם בייפוי הכוח של העובד
הזר
–
מאמר מאת
שמואל גלנץ עו"ד, יואב ציוני עו"ד ורו"ח.
שימוש בפסק דין פלילי כראיה בהליך אזרחי
–
ע"מ
10
–
07
–
41724
(מחוזי ת"א) ברבי נ'
פ"ש החלטה מיום
30/4/15
של כב' הש' ה' קירש
עע"מ
832/12
עיריית חיפה נ' סלומון
–
תחולת דיני ההתיישנות על הליכי גבייה
פאסיביים
החלטה חשובה לטובת
המעסיקים בתביעות עובדים
זרים
–
פגם בייפוי הכוח של
העובד הזר
–
שמואל גלנץ
עו"ד, יואב ציוני עו"ד ורו"ח
–
בשנים האחרונות הוצפו
חקלאים מעסיקי עובדים
מתאילנד באלפי תביעות
שהוגשו ע
ל ידי עורכי דין
ישראלים שהתמחו בתחום.
בתביעות נתבעו חקלאים
לשלם לעובדים שיצאו זה
מכבר מישראל התביעות
הוגשו לעיתים אף לאחר שנים
בשיהוי שהשיק לתקופת
ההתיישנות. הסכומים
שנתבעו נעו בין עשרות אלפי
שקלים למאות אלפי שקלים
לכל תביעה. נתבעו זכויות
סוציאליות שונות מ
כ
ח צווים
שונים שבחלקם לא היו
ידועים כלל ועיקר לחקלאים
מעסיקי העובדים.
התביעות על פי הידוע
"לוקטו" על ידי גורמים
מקומיים לטובת אותם
משרדים בארץ שטענו כי הם
מייצגים את התובעים מול
מעסיקיהם לשעבר.
השופטים בבתי הדין לא אחת
הביעו במהלך הדיונים את
ספקותיהם ומו
רת רוחם
משטף התביעות ומשיטת
ניהולם. במקרים מסוימים
בתי הדין אף טרחו לציין זאת
במסגרת פסקי הדין.
לדוגמא מצ"ב פסקי דין:
א.
בפס"ד שניתן כנגד
תובעים שיוצגו ע"י משרד
ב"כ התובעת שבעניינו
ב
–
30.6.13
קבעה כב' השופטת
ד"ר אריאלה גילצר
–
כץ
ס"ע
40970
–
08
–
11
ו
–
ס"ע
40976
–
08
–
11
"
28
. מצאנו מקום לציין כי
העובדה שהתובעים לא נשאו
בתשלום הגעתם לארץ
תמוהה.על פי כללי לשכת
עורכי הדין (אתיקה
מקצועית) תשמ"ו
–
1986
זוהי לכאורה עבירה אתית.
לכן סברנו כי כשם שנשאו
חברת "לם" או משרד עורכי
הדין בהוצאות אלה, תישא
בהוצאות המשפט בתיק
דנן,
כפי שיפורט להלן.
."..
2
ב.
השו' חיים ארמון
ב
ע"ב
2427/07
ג'נסנג נ'
מיכה נוי מאיר
החלטה
"
1
. עו"ד … הגיש לבית דין
זה את התובענה שבפניו
בשמו של ה"תובע", שהוא
תושב תאילנד אשר עבד אצל
הנתבע.
3
. … טען ב"כ הנתבע כי
ה"תובע" חתם על ייפוי הכוח
לצורך ענין אחר
(החזר מס),
וכי הוא כלל אינו מעוניין
לתבוע את הנתבע, כפי שאכן
אישר בחתימתו בפני קונסול
ישראלי בשגרירות ישראל
בבנגקוק.
… אמנם, מקובלת עלי
הטענה שחיובו של עו"ד
לשאת באופן אישי בהוצאות,
האמור להעשות בזהירות ולא
כדבר שבשגרה. לדעתי
–
כך
אני פועל כעת (אציין כי עד
היום, במשך כמעט
15
שנים
שבהן כיהנתי כרשם וכשופט
–
עוד לא היה מקרה שבו
חייבתי עו"ד לשאת אישית
בהוצאות משפט בתיק שבו
הוא ייצג לקוח). … על פי
הצהרתו של ה"תובע" בפני
הקונסול הישראלי
–
הוא
כלל לא ביקש לתבוע את
הנתבע, אלא חתם על ייפוי
הכוח לצרכי החזר מס.
המסמך שאותו היה על עו"ד
להגיש לצורך סתירת
הצהרתו האמורה של
"התובע"
–
לא הוגש.
מאחר שלנתבע אכן נגרמו
הוצאות משפט (היה עליו
להתגונן בפני תביעה בסך
153,720
₪
אשר כפי הנראה
ה"תובע" כלל לא
היה
מעוניין בה), ומאחר שלא
ה"תובע" גרם להגשת
התביעה אלא מי שהציג את
עצמו כבא כוחו של ה"תובע",
הרי שהדרך הנכונה תהיה
לחייב את עו"ד … לשאת
באופן אישי בהוצאות
המשפט.
אשר על כן, בהתחשב גם
בסכום התביעה
–
אך מנגד
–
בעובדה שהתביעה נמחקה
בלא שהתקיים בה דיון
לגו
פה, אני מחייב את עו"ד
… באופן אישי לשלם לנתבע
שכ"ט עו"ד בסך
5,000
₪
בתוספת מע"מ, שיישאו
הפרשי הצמדה וריבית מיום
16/09/08
, אם לא ישולמו
לפני כן".
ג.
21.4.13
כב' השופטת
עידית איצקוביץ
ס"ע (נצרת)
25695
–
10
–
11
פורנפירון נ'
רזניק
.
"
3
.
תופעה של הגשת תביעות
על ידי עובדים זרים שעבדו
בישראל:
אנו עדים לתופעה של הגשת
תביעות על ידי עובדים זרים
שעבדו בישראל מספר שנים
אחרי שחזרו לארצם. אין
מדובר בצירוף מקרים, אלא
קיימים משרדים בתאילנד
שהפכו זאת סוג של
"התמחות", ויש בהם
נציג/נציגים ישראלים. כך אף
נאמר על ידי ב"כ התו
בע
בדיון.
רוב מוחלט של אותן תביעות
מסתיים לפני הדיון
להוכחות, מבלי שהתובע
נאלץ לחזור לישראל כדי
להעיד, ולעיתים קרובות
בפשרה בסכומים נמוכים
בהרבה מאלה שנדרשו
בתביעה (אין אני יכולה לציין
נתונים סטטיסטיים בנידון,
שלדעתי לא נערכו, אך
קיבלתי רושם, ממספר גדול
של
תיקים בהם טיפלתי, כי
נעשים הסכמי פשרה
בסכומים שמהווים
10
%
ואפילו
5
%
מסכומי
התביעה).
כן, שמעתי לא פעם, כפי
שנטען בתיק זה, כי קיימת
הטעיה של העובדים הזרים,
שמשוכנעים שהם חותמים
על יפויי כוח כדי לקבל החזרי
מס, או הטבות מסוימות
מהמדינה, ואינם מתכוונים
לתובע א
ת מעסיקיהם
לשעבר.
כמו
–
כן, נשמעו לא פעם
תהיות באשר לגורל הכספים
שמשולמים לב"כ העובדים
–
אך מדובר בתום של אתיקה
מקצועית, בו אין לבית הדין
להתערב.
סמכות
בכל מקרה, מדובר בתופעה
שהולכת ומתרחבת בשנים
האחרונות, שמעלה תהיות
בתחום המשפטי ואף
המוסרי.
"
"
… שיטת ההתק
שרות בין
משרד ב"כ התובע לבין
העובדים הזרים המתגוררים
בתאילנד מעוררת מספר
תהיות. ב"כ התובע הסביר כי
הוא מתכתב בדואר אלקטרוני
עם "מתורגמן", לגביו לא
ידוע לו מהות הכשרתו או
מהימנותו. לא נוהלו שיחות
וידאו עם התובע, למרות
שהיום אין בעיה להיעזר
בתקשורת האלקטרוני
ת.
שם עורך הדין הישראלי
אשר לפי הטענה נמצא עת
העובדים חותמים על יפויי
הכוח לא הופיע על גבי יפויי
הכוח כנוכח ואף לא התייצב
במשפט.
לאור התופעות הקיימות
באשר להגשת תביעות מטעם
עובדים זרים שנים רבות
לאחר שעזבו את המדינה,
אני סבורה כי על עורכי הדין
באמצעי
לפעול
ם
מקסימאליים של זהירות, פן
יהיו מעורבים בעבירה אתית
או אחרת.
"
ד.
21.1.13
הנשיאה
בבית הדין בנצרת
ס"ע (נצ')
60810
–
05
–
12
סונגקראן נ'
יורם מדן
.
"
יוער, כי ההחלטה, על
פרטיה, ניתנה בעקבות
הערות שהושמעו מצד הנתבע
ובא כוחו בדבר התופעה
שלפיה מוגשות תביעות רבות
עד מ
אוד מטעם עובדים
תאילנדים שסיימו עבודתם
בארץ זה מכבר, ובדיעבד
מסתבר כי לא היתה להם כל
כוונה לתבוע את מעבידיהם
לשעבר, והחשש שהובע,
בנסיבות אלה, להוצאות
מיותרות מצד הנתבע.
בית הדין לא מצא להרחיב
את האומר בפרוטוקול
בהקשר זה,
הגם שהתופעה
האמורה נגלית גם לנגד
עי
ניו
" (הדגשה לא במקור
.)
ה.
11.3.13
בהחלטה של
כב' השופט ארמון ב
סע"ש
(נצרת)
28867
–
07
–
12
פרקונג
נ' רזניק:
"
3
.
התובע הגיש
נגד הנתבע תביעה כספית
בסך העולה על
172,000
₪
.
אם נכונה הצהרת התובע
שעליה הוא חתם כאמור
בסעיף
1
לעיל, הרי שהתברר
כי הוא הגיש תובענה כזו בלא
שיש לו כל טענה כנגד
הנתבע, וודאי שיש בכך פגם
מצדו. אם נכונה דווקא
הטענה שהעלתה באת כחו
של התובע בטרם מתן פסק
3
הדין, הרי שהתברר כי
תמורת שיעור זניח מסכום
התביעה (ל
מיטב הבנתי
–
50,000
באט השווים כ
–
6,200
₪
), הוא היה מוכן לחתום על
הצהרה שקרית שלפיה הוא
כלל לא התכוון לתבוע.
בין אם כך ובין אם כך
–
נראה
כי התובע פעל בחוסר תום
לב, תוך ניצול לרעה של
הליכי המשפט. בהתנהגותו,
גרם התובע לנתבע להידרש
להתגונן מפני תביעה כספית
משמ
עותית, שכנראה לא
היתה כל הצדקה לכך.
"
רובם הגדול של התביעות
הסתיים בפשרה בשל רצונם
של הצדדים שלא לעסוק
בהתדיינות משפטיות במקצת
התביעות הגיעו התובעים
לארץ ובמקרים אחרים
התקיים משפט ונתנו פסקי
דין אף ללא התייצבות
התובעים.
במהלך השנים, לאחר
שטענות מגוונות עלו מטעם
הנתבעים השתרש נוהל
שאיפשר לתובעים הגשת
תביעותיהם ללא צורך
בתשלום ערובה להוצאות
ובהסתמך על יפוי כח שנחתם
ע"י התובע בפני נוטריון
מקומי.
באותם תביעות חתמו
התובעים בפני נוטריון מקומי
על יפוי כח שמכוחו הוגשו
לבתי הדין ל
עבודה בארץ כל
אותן תביעות. יפויי כח אלו
לא תאמו את דרישות החוק
כלשונו המפורשת ואולם בתי
הדין לעבודה.
לאחרונה בגלגול שלישי
החליט בית הדין הארצי
לעבודה (בר"ע
15
–
02
–
6670
)
–
לא עוד.
בית הדין קבע הלכה לפיה
אין די בחתימת התובע בפני
נוטריון מקומי, חתימה
שאושרר
ה על ידי משרד
החוץ התאילנדי וקיבלה
"הכשר" של קונסול ישראל
בבנגקוק.
מעתה, קבע בית הדין הארצי,
על התובע אישית להופיע
בפני הקונסול בשגרירות
ישראל בבנגקוק או לחילופין
הנוטריון שבפניו חתם התובע
יתן תצהיר בו יאמת את
חתימת התובע ותצהיר זה
יחתם בפני הקונסול
הישראל
י.
משמעות ההלכה החדשה,
להבנתנו היא שנתבעים
שסגרו בעבר פשרות או קיבלו
פסקי דין לרעתם, על בסיס
ייפוי כוח בלתי תקף, יכולים
כעת לנסות לבקש ביטול
פסק הדין כנגדם בעילה כי
למעשה מדובר היה בייפוי
כוח בלתי תקף ולכן לבא כוח
התובע כלל לא היתה סמכות
לפעול בתיק, ולדרוש
בחזרה
את הכספים ששולמו.
הטענה היא כי פסק הדין
כנגדם בטל מד'עיקרא, כאילו
לא נעשה דבר (
void
), או לכל
הפחות כי יש לבטלו
(
voidable
), ומשכך יש
להשיב המצב לקדמותו.
שימוש בפסק דין פלילי
כראיה בהליך אזרחי
ע"מ
10
–
07
–
41724
(מחוזי
ת"א) ברבי נ' פ"ש
החלטה
מיום
30/4/15
של כב' הש' ה'
קירש
המערער הגיש את הערעור על
חיובו במס הכנסה בגין
תקבול שנוי במחלוקת, אותו
קיבל מתנובה בתמורה לקו
חלוקה שהיה שייך למערער
ונשלל מידיו. המערער לא כלל
את התקבול הנ"ל בדיווח
השנתי, ובעקבות זאת הוא
הועמד לדין. בהליך הפלילי
שהת
נהל נגדו, המערער
הורשע במסגרת הסדר טיעון
בעבירה לפי סעיף
211
לפקודת מס הכנסה במקום
בעבירה חמורה יותר בה
הואשם בתחילה. בהתאם
להסדר הטיעון המערער הודה
בעובדות המבססות את
ההרשעה
–
קיומה של חובה
לכלול את התקבול בדו"ח,
הגשת דו"ח שלא כולל את
התקבול, והשמטת הכנסה
טעונה דיווח ללא הצדק
סביר.
בשלב הטיעונים לעונש, טענה
ב"כ המאשימה לעונש של
עבודות שירות בלבד, לאור
אופיה הלא חמור יחסית של
העבירה, ולאור נסיבות
העניין
–
המערער טען גם
בהליך הפלילי שלמעשה
התקבול שקיבל לא יוצר לו
חבות במס, או לחליפין חבות
מזערית בלבד. במצב כזה
,
כאשר אין חבות משמעותית
במס, ועצם העבירה היא אי
הדיווח, לא נלווה אליה יסוד
נפשי של כוונה להתחמק
ממס. לשיטת הפרקליטות,
עבודות השירות מתבקשות,
זאת גם אם לא הייתה כלל
חבות במס. עוד הוסיפה
הפרקליטה בהליך הפלילי,
במסגרת הטיעון לעונש, כי על
אף אי הדיווח ואי תשל
ום
המס, "לא מן הנמנע כי בסופו
של יום ובפן האזרחי, יעמוד
חשבונו (של המערער)
ברשויות המס בכף זכות או
יוותר לו חוב בסכום מזערי
בלבד".
לאחר מכן, למערער נקבעה
שומה על ידי פקיד השומה,
שכלל את התקבול כולו
כהכנסה חייבת. ההליך
שבפנינו הינו ערעור על
השומה. במסגרת הע
רעור,
הגיש ב"כ המדינה בקשה
לקבל את העובדות שבהן
הודה המערער במסגרת
ההליך הפלילי (והסדר
הטיעון), כראיות לכאורה
לתוך הליך הערעור האזרחי,
ובכך לחסום בפני המערער
את האפשרות לטעון כי
ההכנסה האמורה אינה
חייבת במס
, או שסכום
ההכנסה החייבת נמוך יותר
בשל ניכוי העלות
המקורית
של רכישת הקו, שיש להתיר.
כלומר, ב"כ המדינה ביקש
לקבוע עובדתית, על פי
הודאת המערער במסגרת
הסדר טיעון בהליך הפלילי,
כי התקבול שקיבל המערער
ולא דיווח לגביו,
מהווה כולו
הכנסה חייבת
.
בית המשפט בחן את סעיף
42
א לפקודת הראיות, בעניין
"ייבוּא" של ראיות מה
ליך
פלילי אל הליך אזרחי,
שהוראותיו חלות על בקשת
ב"כ המדינה לקבוע ממצא
עובדתי על בסיס הודאת
המערער בהליך הפלילי. בית
המשפט דוחה את בקשת ב"כ
המדינה מטעמים הבאים:
התייחסותו של ב"כ המדינה
ל"השמטת הכנסה חייבת"
כיסוד מיסודות העבירה,
מיותרת מפני שהוראות
הפקודה אי
נן מתייחסות
להשמטת הכנסה חייבת, אלא
להשמטת הכנסה כלשהי. כל
4
פרשנות אחרת תביא לכך שכל
אדם שהשמיט הכנסה, יטען
להצדק סביר בשל פטור או
ניכוי הוצאות, שבגינו
ההכנסה היא אינה הכנסה
חייבת ולכן לא נכללה בדיווח.
"הכנסה חייבת" איננה יסוד
מיסודות העבירה שבסעיף
211
. כמו
גם המינוח בכתב
האישום (שבעובדותיו הודה
המערער במסגרת הסדר
הטיעון) אינו אחיד כלל.
לגישת בית המשפט, מינוח
בלתי אחיד ובלתי ברור של
כתב האישום, לא יכול להוות
בסיס ראוי לקביעה עובדתית
כי המערער ויתר על זכותו
לטעון שהתקבול אינו בגדר
הכנסה חייבת, או כי ההכנסה
הח
ייבת נמוכה מגובה
התקבול בשל עלות הנכס
המקורית אותה יש לנכות מן
ההכנסה החייבת. מסקנה זו
מתחזקת לאור ניסיונותיה של
ב"כ המדינה בהליך הפלילי
בשלב הטיעונים לעונש לתרץ
את העונש הקל יחסית שעליו
סוכם במסגרת הסדר הטיעון,
בכך שייתכן שהכנסתו
החייבת של המערער תהיה
נמו
כה בסופו של יום, ואף
ייתכן כי לא המערער לא
יתחייב במס כלל.
בית משפט השלום אימץ את
הסדר הטיעון וגזר את עונשו
של המערער בהליך הפלילי,
מתוך הבנה כי קיימת
אפשרות ממשית שכתוצאה
מערעור שיוגש בעניין (ההליך
שבפנינו) ויתקבל
–
המערער
אכן לא יחויב במס כלל, או
שיחויב ב
מס מזערי בלבד.
אפשרות זו, אשר הוצגה
במסגרת ההליך הפלילי
כאמור, לא תוכל להתגשם
אילו בית המשפט יחליט
להיעתר לבקשת ב"כ המדינה.
מעבר לכך, הקביעות שבפסק
הדין הפלילי הינן תוצאה של
הסדר טיעון. הסדר טיעון
למעשה, הוא הסכם, שאותו
יש לפרש לפי אומד דעת
הצדדים. מהסדר
הטיעון
משתקף כי הצדדים הבינו כי
"לא נאמרה המילה
האחרונה" וכי בירור במישור
האזרחי עשוי להביא להקטנת
החבות במס ואף ואיפוס
מוחלט שלה. הבנה זו אינה
מתיישבת עם מסקנה שלפיה
המערער התכוון להודות כי
ההכנסה כולה מהווה הכנסה
חייבת המס. הרי שאם
המערער התכוון להודות ב
כך
שההכנסה כולה חייבת במס,
איזה טעם היה לניהול הליך
זה שעניינו ערעור על החיוב
במס?
מנסיבות העניין ברור כי
למערער לא הייתה כל כוונה
להודות בכך שהתקבול
במלואו מהווה הכנסה חייבת,
ולכן אין כל סתירה בין
הסכמתו להסדר הטיעון לבין
טענותיו המועלות במסגרת
הערעור האז
רחי. למעלה מן
הנדרש מציין בית המשפט כי
גם האינטרס של הטלת מס
אמת מוביל לדחיית בקשת
ב"כ המדינה, ולמתן הזדמנות
למערער להוכיח טענותיו,
כאשר נטל השכנוע מוטל
עליו. בית המשפט מזכיר
בהקשר זה, גם כאשר סעיף
42
א לפקודת הראיות חל,
הוא קובע ראיות לכאורה
בלבד, הניתנות
לסתירה
באמצעות הבאת ראיות
לסתור, כפי שמאפשרת
פקודת הראיות.
(הח"מ ייצג
את המערער בן בפן האזרחי
והן בפלילי).
עע"מ
832/12
עיריית חיפה נ'
סלומון
–
תחולת דיני
ההתיישנות על הליכי גבייה
פאסיביים
המשיבה היא בעלים של נכס
מקרקעין בחיפה, שלגביו
נצבר חוב ארנונה במהלך
השנים
1111
–
2001
. בשנת
2010
, בסמוך לאחר
שהעירייה שלחה למשיבה
דרישה לתשלום החוב,
המשיבה הגישה עתירה
מנהלית, שבמסגרתה נקבע כי
החוב התיישן. בשנת
2012
המשיבה, במסגרת עסקת
מכירת נכס המקרקעין, פנ
תה
לעירייה לבקש תעודה בדבר
היעדר חובות ארנונה,
הנדרשת להשלמת רישום
העסקה במרשם המקרקעין,
לפי הוראות פקודת העיריות.
העירייה סירבה להנפיק את
התעודה. על רקע הסירוב
הגישה המשיבה עתירה
מנהלית נוספת, בה אושרה
הקביעה כי החוב התיישן,
ולפיכך אסור לעירייה לנקוט
בהלי
כי גבייה, בין אם
אקטיביים ובין אם
פאסיביים. העירייה ערערה
על הקביעה כי חובה של
המשיבה התיישן, בטענה כי
דיני ההתיישנות אינם חלים
על הליכי גבייה פאסיביים,
וכן על סעדים עצמיים
אחרים. עוד טענה העירייה כי
אין לגזור גזירה שווה
מתחולת דיני ההתיישנות על
הליכי גביי
ה לפי פקודת
המסים, וכי הליכי הגבייה
הפאסיביים אינם כפופים
לדיני ההתיישנות, אלא לדיני
השיהוי המנהלי.
לפי ההלכה שנקבעה בעניין
נסייר, דיני ההתיישנות חלים
על הליכי גבייה אקטיביים,
כלומר, הליכי גבייה יזומים
אותם נוקטת העירייה מכוח
פקודת המסים (גביה).
הליכי
גבי
יה פאסיביים הם הכוח
שבידי הרשות לדרוש מאזרח
פירעון של חובותיו, כתנאי
למתן אישורים שונים.
בערעור שלפנינו נבחנת
שאלת התחולה של דיני
ההתיישנות על הליכי
הגבייה הפאסיביים
.
נישום שהרשות נוקטת כלפיו
הליכי גביה, רשאי להתגונן
בטענה כי חוב המס התיישן.
טענת ההתיישנו
ת היא טענת
הגנה. כאשר הרשות המתינה
זמן ארוך מבלי לנקוט הליכי
גבייה לחוב מס פסוק, שטרם
עמד למבחן שיפוטי כלשהו,
עשויה לעלות השאלה
–
האם
יש טעם בהשקעת משאבים
בעניין ישן נושן. טעם חשוב
אף יותר
–
הנזק הראייתי
–
מתקיים במלוא עוזו
כשמדובר בחוב מס פסוק
שטרם נבחן במסג
רת הליך
שיפוטי. חוב מס סופי מתגבש
בחלוף המועד האחרון להשיג
או לערור עליו. בנקודת זמן
זו, לא ניתן להניח כי הנישום
מודע וער לחוב המס הסופי
נגדו. אך גם אם הנישום מודע
לחוב, והרשות לא פעלה
לגבותו
–
ניתן להניח כי נוצר
לחייב קושי ראייתי, דומה
לקושי העומד בפני נתב
ע
בעילה אזרחית רגילה, אשר
נוצרה שנים ארוכות בטרם
החל ההליך המשפטי נגדו. יש
להדגיש כי מדובר במקרים
שבהם הרשות לא נקטה
הליכי גבייה במשך שנים.
5
לעניין ההתיישנות, בית
המשפט מציע כלל שלפיו
פעולות גבייה מנהליות שלא
הובאו לידיעת החייב לא
יאפסו את תקופת
ההתיישנות,
ואילו פעולות
גבייה שהובאו לידיעת החייב
יקימו חזקה בדבר איפוס
מירוץ ההתיישנות. כמו כן,
קיימת חשיבות לאופן שבו
החוב הפך לסופי וחלוט, יש
להתייחס אחרת לחוב שהפך
לחלוט לאחר הליכי השגה
וערעור וניתנה לגביו הכרעה
שיפוטית.
ההתיישנות היא טענה דיונית,
כלומר, אינה
יכולה לגרום
לביטול הזכות המהותית
גופא, אלא רק להקמת
מחסום דיוני מפני תביעה.
הועלתה טענה שלפיה מתן
אפשרות לנישום להעלות
טענת התיישנות כנגד הליכי
גבייה פאסיביים, משולה
להפקעת הזכות המהותית
עצמה, ובכך ההתיישנות
הופכת למהותית. בית
המשפט קבע שעל אף
שבשלילת האפ
שרות לסרב
להנפיק תעודה בחלוף תקופת
ההתיישנות יש כדי להקשות
משמעותית על גביית החוב,
אין בה כדי להוות הפקעה של
חוב המס עצמו מן הרשויות,
שכן קיימות דרכים אחרות
שבהן הרשות יכולה לפעול על
מנת להחזיר את החוב. גם
החלת דיני השיהוי על הליכי
הגבייה הפאסיביים בעייתית
,
מפני שעלולה להביא למצב
שבו כל סירוב של הרשות
להנפיק תעודה, יהיה פתח
להגשת עתירה מנהלית
בטענה כי הרשות השתהתה
בגביית החוב. ההבדל המרכזי
בין ההתיישנות לבין שיהוי
הוא בכך שההתיישנות בנויה
על מסגרת זמנים קשיחה,
בעוד השיהוי הינו מושג גמיש
הנבחן על פי נסיבות ה
עניין.
סעיף
2
לחוק ההתיישנות
מורכב משלוש "חוליות"
המשקפות את העקרונות
היסודיים של מוסד
ההתיישנות. הראשונה
–
ההליך וסוג הסעד שלגביהם
ניתן לטעון להתיישנות
–
"תביעה לקיום זכות".
השנייה
–
הפן המעשי
–
"אם
הוגשה תובענה על תביעה
שהתיישנה… בית המשפט לא
יזקק לתובענה"
, והשלישית
–
אופיה הדיוני של ההתיישנות
–
"אין בה כדי לבטל את הזכות
גופא". ממילות הסעיף עולה
קושי לשוני, לא ניתן לראות
את הסירוב להנפיק תעודה
כעולה במסגרת תובענה.
למעשה במצב כזה הנישום
אינו הנתבע אלא התובע. אך
בפסיקה נקבע כי "אין
חשיבות לכך שהטוען טענת
התיישנ
ות חובש כובע אחר
במסגרת אותו הליך. למעשה
לאותו חייב/תובע לא קיימת
דרך אחרת כדי לחלוק על
חיובו בחוב הארנונה. עוד
קבע בית המשפט כי אין
חשיבות להבחנה בין הליכי
גבייה אקטיביים לבין הליכי
גבייה פאסיביים לעניין אופיה
של טענת ההתיישנות המהווה
טענת הגנה. ניתן לראו
ת
בסירוב הרשות פעולה
התקפית ממנה הנישום
מתגונן. הרשות מחזיקה בכוח
לעצור את הנישום המבקש
להשלים עסקה. מבחינת
העקרונות שבבסיס דיני
ההתיישנות, עולה כי יש
להחיל אותם גם על הליכי
גבייה פאסיביים.
נקבע כי
דיני ההתיישנות
חלים הן על הליכי גבייה
אקטיביים והן על הליכ
י
גבייה פאסיביים, הלכת
נסייר חלה ואין לשנותה.
ערעור העירייה נדחה ואין
מקום לשינוי ההלכה. דיני
ההתיישנות חלים על הליכי
גבייה פאסיביים בכלל,
ובפרט על סמכותה של רשות
מקומית לסרב להנפיק
תעודה בגין חוב ארנונה
שהתיישן.
גיליון זה נועד למסירת מידע בלבד ואין לראות בו יעוץ משפטי ו/או מקצועי כלשהו.
כל הזכויות שמורות ליואב ציוני ושות' עורכי די
ן
ונוטריו
ן
לקוראינו:
1
.
הערות והארות לאמור בגיליון ובכלל ניתן לשלוח ל
–
yoav@tzionitax.com
2
.
ניתן להפנות (ללא תשלום) למ
שרדנו
שאלות בתחומי המס השונים, באמצעות כתובת
הדואר
האלקטרוני שלעיל.
משרדנו
עוסק בתחומי המס השונים במישור הפלילי
והאזרחי של דיני המס, הן מול פקידי השומה ומנהלי מע"מ והן מ
ול הערכאות השונות
בבתי המשפט ובוועדות הערר.
3
.
במידה והנכם מעוניינים בקבלת כתב העת ישירות אל תיבת הדואר שלכם
, או
לחילופין במידה והנכם מעוניינים להסיר את שמכם מרשימת המנויים,
נא שלחו
הודעת מייל
מתאימה
ל
–
yoav@tzionitax.com
כתובתנו:
יואב ציוני ושות' עורכי דין
ונוטריון
הבונים
6
רמת גן
52462
טל'
–
036005012
,
0505430819
,
פקס
–
037513251
yoav@tzionitax.com
,
www.tzionitax.com