3929/13

פקיד שומה תל אביב

3

נ'

יוסי

נאמן (ביהמ"ש העליון, ניתן ביום

10/12/14

)

–

המועד הקובע לעניין סעיף

152

(ג) לפקודה

המשיב, יוסי נאמן, הגיש השגות על שומות מס

שנקבעו לו לשנים

0222

–

0220

. ההשגות נדחו על

ידי פקיד השומה בצווים שהוציא לפי סעיף

250

(ב) לפקודת מס הכנסה. בערעור על הצווים

שהוצאו לבית המשפט המחוזי ביקש המשיב

לקבל את הערעור "על הסף", בשל הוצאת

הצווים לאחר חלוף המועד

הקבוע בסעיף

250

(ב)

–

כשנה מיום שהוגשה ההשגה. המשיב טען כי

הצווים שהוצאו לא נמסרו לו במועד אלא לאחר

שחלפה יותר משנה מיום הגשת ההשגה. המערער

(פקיד השומה בבית המשפט העליון)

ביקש

לדחות טענה זו, מבחינה עובדתית בשל כך

שהצווים למעשה נשלחו אל המשיב בפקס וכן

נמסרו ל

ידי שומר בבית הדירות שבו הוא

מתגורר. מבחינה משפטית טען המערער כי לפי

ההלכה שנקבעה בעניין סמי יש לשלוח את

ההחלטה בתוך שנה מיום הגשת ההשגה, אך אין

דרישה להוכיח כי התקבלה אצל הנישום במהלך

התקופה.

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ביחס

לשנים

0222

ו

–

0222

(ההליך ה

נוגע לשנת

0220

מתנהל בנפרד בבית המשפט המחוזי) וקבע כי יש

להביא את ההחלטה שהתקבלה לידיעתו של

הנישום. קביעת בית המשפט המחוזי התבססה

על דיני ההמצאה והמסירה האזרחיים, שלפיהם

נקבע כי ההחלטה לא נמסרה למשיב כראוי

–

השומר שלו נמסרה ההחלטה לא היה שלוחו,

ההחלטה נשלחה

בפקס כשהמשיב נעדר

ממשרדו. על קביעת בית המשפט המחוזי הוגש

ערעור עקרוני הנסב על הפרשנות הנכונה של

סעיף

250

(ג) לפקודה.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור של פקיד

השומה. בעניין הנדון, העיקרון לפיו

האפקטיביות של החלטה מנהלית נעוצה

בהבאתה לידיעת האזרח מונח כנר לר

גלי בית

המשפט, ועל כן נקבעה הלכת סמי. אולם לצורך

ההכרעה בשאלה

–

האם פקיד השומה השתמש

בסמכותו בתוך שנה מהגשת ההשגה או לא, יש

לבחון מהי הפרשנות ההולמת את הפן המעשי

ואת התכליות של דיני המסים.

סעיף

250

(ג) נועד לתחום את טווח הזמן

שבמהלכו על פקיד השומה לקבל החלט

ה בהשגה

ולהביאה לידיעת הנישום, ולצמצם את חוסר

הודאות כלפי הנישום. החובה להחליט בהשגה

תוך שנה מלווה בסנקציה חזקה

–

אם לא ניתנה

החלטה בהשגה במהלך שנה, ההשגה תחשב

כמתקבלת. במקום שבו הרשות מחויבת לתת

מענה, יש לקבוע כללים פשוטים וברורים לבחינת

עמידת הרשות בזמנים

, קל וחומר כשההוראה

קובעת סנקציה חריפה. לגישת בית המשפט, כלל

שיקבע כי המועד הקובע הוא מועד קבלת הצו על

ידי הנישום עלול להביא לאי וודאות, לריבוי

התדיינויות עובדתיות וליצירת תמריצים

שליליים בנוגע לקבלת הודעות מפקיד השומה.

לעומת זאת כלל שלפיו המועד הקובע הוא

מועד

משלוח ההחלטה, הוא כלל ברור ופשוט להפעלה

ולהוכחה, ואין בו ובהתמקדות במועד משלוח

ההודעה כדי לפגוע באינטרס הנישום.

בית המשפט מדגיש כי הקביעה שהמועד הקובע

לעניין סעיף

152

(ג) לפקודה הוא מועד משלוח

ההחלטה, אינה פוגעת בזכויות הנישום בכל

הנוגע להגשת הערעור על

החלטת פקיד

2

השומה

–

לעניין זה המועד הקובע יהיה יום

הגעת הצו לידיו של הנישום בפועל.

העמידה

במועד לצורך סעיף

250

(ג)

–

מועד משלוח

ההחלטה, אינה משפיעה על שאלת הוכחת

ההמצאה אל הנישום. לעניין זה ימשיך לחול

"כלל ההמצאה" הקבוע בסעיף

032

לפקודת מס

הכנסה, לפיו הודעה ת

ומצא לידיו של אדם או

בדואר רשום, ויראו אותה כאילו הומצאה כדין

ביום השישי משליחתה בדואר רשום או אם

הנמען סירב לקבלה.

ת"פ

13

–

06

–

18633

מדינת ישראל

–

רשות

המיסים

נ'

מאיר ברזילי

(

כב' השופט ד"ר שאול

אבינור

,

בבית משפט השלום בתל

–

אביב

–

יפו

)

ניתן ביום:

24.11.14

הנא

שם הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב

אישום, בשתי עבירות של מסירת דוחות

הכוללים ידיעות לא נכונות בלא הסבר סביר, לפי

הוראות סעיף

221

(א)(

3

) לחוק מס ערך מוסף,

תשל"ו

–

2315

(להלן

–

חוק מע"מ)5 ובשתי עבירות

של הוצאת חשבוניות מס בלא לשלם במועד את

המס הכלול בהן, לפי

הוראות סעיף

221

(א)(

21

)

לחוק מע"מ.

על פי עובדות כתב האישום, על נספחיו, בתקופה

הרלוואנטית לכתב האישום עסק הנאשם

בעבודות חשמל כ"עוסק מורשה" לפי הוראות

חוק מע"מ. חרף זאת, בשנת

0225

לא המציא

הנאשם ספר תקבולים ותשלומים, בשנת

0222

לא רשם הכנסות והוצאות בספר

תקבולים

ותשלומים, ובשנים

0223

–

0221

לא ניהל ספר

תקבולים ותשלומים. בנוסף, הנאשם לא שמר על

חשבוניות מס שהוציא למעט בשנת

0221

.

השוואה שנערכה, בהיעדר ספרי הנהלת חשבונות

כדין, בין חשבוניות מס שהוציא הנאשם לבין

הדיווח החודשי למע"מ, העלתה כי הנאשם לא

דיווח על מלוא

הכנסותיו. על פי ההשוואה

האמורה, בשנים

0222

,

0222

ו

–

0223

, לא שילם

הנאשם מע"מ לפחות בסכום של

23,305

ש"ח,

ובשנת

0221

לפחות בסכום של

20,332

ש"ח.

בנוסף, כך על פי עובדות כתב האישום, בחודש

נובמבר

0223

הוציא הנאשם שתי חשבוניות, אך

לא דיווח עליהן למע"מ ולא שילם א

ת המס

הגלום בהן בסך

3,033

ש"ח. כמו כן, בשנת

0222

קיזז הנאשם בקיזוז יתר מס תשומות בסך של

22,221

ש"ח, ובשנת

0221

–

בסך של

1,303

ש"ח.

בעשותו את כל המעשים, המפורטים לעיל, הגיש

הנאשם דוחות תקופתיים למע"מ הכוללים

ידיעות לא נכונות והוציא חשבוניות מס בלא

לשלם את ה

מס הכלול בהן, כאשר הפרש המע"מ

לתשלום שצוין בכתב האישום הוא

50,231

ש"ח.

יש להעיר, כפי שעלה במהלך הטיעונים לעונש

לפניי, כי אין בין הצדדים מחלוקת שחובו של

הנאשם למע"מ, כיום, הינו בסך של

31,532

ש"ח

בקרן המס.

הנאשם הודה, כאמור, בעובדות כתב האישום

ועל יסוד הודאת

ו הורשע בעבירות הנ"ל. הדיון

נדחה מספר פעמים על מנת לאפשר לנאשם

להסיר את המחדלים ולהגיע להסדר תשלומים

עם רשויות המס. ואולם,

הדברים לא נעשו

,

למעט תשלום אחד בסך של

2,522

ש"ח על חשבון

החוב.

בסופו של דבר, שקלולם של כל הנתונים

והשיקולים הביאו למסקנה כי יש לגזור

את דינו

של הנאשם,

ברכיב המאסר בפועל

,

באמצע

מתחם העונש ההולם

, דהיינו לשישה חודשי

מאסר בפועל, אם כי יש לאפשר לו לרצות עונש

זה בדרך של עבודות שירות.

במישור הקנס

יש

מקום להתחשב במצבו הכלכלי הקשה של

הנאשם, ולגזור את הקנס

על הצד הנמוך

.

אשר על כן נגזרו על הנאשם ה

עונשים הבאים4

(א)

2

חודשי מאסר לריצוי בפועל. המאסר

ירוצה בדרך של עבודות שירות.

(ב)

מאסר על תנאי למשך

2

חודשים, אותו

לא יישא הנאשם אלא אם כן יעבור, תוך שלוש

שנים מהיום, עבירה לפי הוראות חוק מע"מ.

(ג)

קנס בסך של

5,222

ש"ח או

52

ימי

מאסר תמורתו.

הקנס ישולם

בעשרה תשלומים חודשיים, שווים

ורצופים, החל מיום

2.1.25

ובכל ראשון לחודש

שלאחריו.

פסק הדין משקף את ההחמרה בענישה בתחום

המס. עונש של

2

חודשי מאסר בעבודות שירות

על עבירות מסוג עוון בסכומים לא גבוהים

יחסית.

ת"פ

10

–

11

–

25852

מדינת ישראל

נ'

1

) עציון

ארט שיווק

2006

בע"מ,

2

) אשר מוסקוביץ,

3

)

עמרם לוי (כב' השופט הישאם אבו שחאדה

,

בבית משפט השלום ברמלה

)

ניתן ביום:

9.11.14

.

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בכתב אישום

מתוקן בשבע עבירות של אי הגשת דו

"

ח במועד

לפי סעיף

221

(א)(

2

) יחד עם סעיף

223

לחוק מס

ערך

מוסף התשל"ו

–

2315

(להלן4

חוק מס ערך

מוסף

). על פי עובדות כתב האישום, הנאשמת

2

הינה חברה פרטית העוסקת בעיצוב ושיווק

מתנות מעור ורשומה כעוסק מורשה לעניין חוק

מס ערך מוסף. הנאשמ

ים

0

ו

–

3

היו מנהלים

פעילים של הנאשמת

2

וזאת במהלך שנות המס

0222

עד

0220

. הנאשמים לא

הגישו את הדו

"

חות

התקופתיים שלהלן4 מרץ

0222

, אפריל

0222

,

מאי

0222

, יוני

0222

, יולי

0222

ודצמבר

0222

.

כמו כן, הנאשמים לא צרפו, במודע, תשלום מלא

על הדו

"

ח התקופתי לחודש פברואר

0222

, ועל כן

כאילו לא הגישו דו

"

ח זה כלל. בגין הדו

"

ח לחודש

פברואר

0222

, סכום המס הנדר

ש היה

01,222

ש

"

ח ובפועל שולמו רק

23,221

ש

"

ח.

בפסק דין

חורי

,

נקבע

שיש לקחת בחשבון בעת

קביעת מתחם העונש ההולם בעבירות לפי

חוק

מס ערך מוסף

שני פרמטרים מרכזיים, עליהם

נעמוד

כאן רק בתמצית4

א.

מידת האשם בביצוע העבירה

–

ישנן

שלוש דרגות של אשם, המתחלקות ל

–

גבוהה,

בינונית ונמוכה. מידת האשם בעבירות מס,

תוכרע באופן כללי על פי אמות המידה שלהלן4

האם הנאשם פעל בחבורה ואם כן, האם היתה לו

יכולת להשפיע על אחרים5 רמת התחכום של

התכנון המוקדם5 הרווח שהנאשם הפיק

מהעבירות. ככל שהנאשם פעל לבדו והיה לו רווח

3

כלכלי מהעבירות שביצע,

יש למקמו בדרגת אשם

בינונית. נסיבות נוספות שיש לקחתן בחשבון הן

ריבוי עבירות בכתב האישום וכן אורך הזמן שבו

בוצעו העבירות. ככל שעבירות המס נפרשו על פני

פרק זמן גדול יותר, יש לראות את מידת האשם

כגבוהה יותר.

ב.

מידת הנזק שנגרם או שצפוי היה

להיגרם מהעבירה שב

וצעה

–

בפסק דין חורי

נקבע

כי בעבירות לפי סעיף

221

לחוק מס ערך

מוסף (הן לפי

221

(א) והן לפי סעיף

221

(ב)), הנזק

נמדד לפי סכום המס שהשתמטו מתשלומו

לרשויות מע"מ, קרי, סכום המע"מ שגלום

בחשבונית מזויפת או בעסקה שלא דווחה

.

לגבי מידת האשם, על פי הפרמטרים ש

נקבעו

בפס

ק דין

חורי, הנאשמים נמצאים

בדרגת אשם

בינונית

וזאת לאור ריבוי העבירות (

1

עבירות של

אי הגשת דו"ח). בנוסף, נאשמים

0

ו

–

3

היו

מנהלים של נאשמת

2

, ואין לקבל את טענתם

שבעת שלא הגישו את הדו"חות נשוא כתב

האישום, לא היה להם רווח כלכלי מהעבירות

שבוצעו. הרווח הכלכלי מת

בטא בשימוש בכספי

רשויות המע"מ לצרכיהם הפרטיים ו

ל

ניהול

השוטף של עסקם, על אף שקרס.

בעת קביעת העונש המתאי

ם

בתוך מתחם העונש

ההולם,

נלקחו

בחשבון כל הנתונים שלהלן4

היותם של שני הנאשמים נשואים ואבות לילדים

קטינים הסמוכים לשולחנם5 השפעת עונש

המאסר בפועל ש

יוטל

עליהם ואשר ירוצה

בעבודות שירות על בני ביתם, לרבות הוצאתם

ממעגל העבודה שבו הם מצויים כיום5 העדר

קיומו של עבר פלילי קודם לגבי נאשמים

0

ו

–

3

5

הסרה חלקית של המחדל נשוא כתב האישום.

על הנאשמת

2

הוטל

קנס בסך של

222

ש

"

ח,

בהיותה חברה בפירוק.

על כל אחד מהנאשמים

0

ו

–

3

הוטלו

העונשים

הבאים4

א.

1

חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות

שירות

.

ב.

1

חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא

שבמשך

3

שנים מהיום, הנאשמים לא יבצעו

עבירות לפי חוק מס ערך מוסף.

ג.

כל אחד מהנאשמים ישלם קנס בסך של

3,222

ש

"

ח, או

02

ימי מאסר תמורתו. הקנס

ישולם ב

–

25

תשלומים חודשיים ו

שווים

רצופים

.

עפ"ג

14

–

09

–

2222

דרור בן ארבון

נ'

מדינת

ישראל

(

כב' השופטת גילה כנפי

–

שטייניץ, ד"ר

יגאל מרזל ואריה רומנוב

,

בבית המשפט המחוזי

בירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים

פליליים) ניתן ביום:

3.11.14

ערעור על גזר הדין שנתן בית משפט השלום

בירושלים בי

ום

. בגזר דין זה נגזרו על המערער

העונשים הבאים4 מאסר בפועל למשך שבעה

חודשים בניכוי ימי מעצר5 שלושה חודשי מאסר

על תנאי למשך שלוש שנים5 וכן קנס בסך

01,222

ש

"

ח או

232

ימי מאסר תמורתו. עונשים אלה

נגזרו על המערער לאחר שהוא הורשע לפי

הודאתו, בארבעה איש

ומים נפרדים, בעבירות של

מרמה, ערמה ותחבולה לפי סעיף

002

(

5

) לפקודת

מס הכנסה

(

נוסח חדש

)

, ולפי סעיף

21

(ב)(

2

) לחוק

מס ערך מוסף תשל"ו

–

2315

5 ובעבירות של אי

הוצאת חשבוניות מס לפי סעיף

221

(א)(

23

) לחוק

מס ערך מוסף. לפי העובדות שבהן הודה

המערער, הוא עבד בתקופה הרלבנ

טית כשכיר

במשרד המסחר והתעשיה ובמקביל הוא סיפק

הסעות באופן פרטי לגופים שונים. בשנים

022

2

–

022

3

הוא לא דיווח על הכנסותיו כפי

שפורטו בכתב האישום והאישומים הרלבנטיים5

ובנוסף הוא מסר חשבוניות פיקטיביות

ללקוחותיו.

המחדלים הוסרו באופן חלקי.

הערעור

נדחה.

נקבע כי

מ

דובר בעבירות חמורות

שנמשכו על פני מספר שנים ושכללו הן רכיב של

העלמת הכנסות והן רכיב של מסירת חשבוניות

פיקטיביות. המערער היה עובד ציבור אותה העת

(ולכך משמעות, גם אם העבירות לא בוצעו כחלק

מתפקידו זה). סוג העבירות וכן מספרן

והימשכותן הם כאלה שמצדיקים בנסיבות

מעין

אלה מאסר ממש.

גיליון זה נועד למסירת מידע בלבד ואין לראות בו יעוץ משפטי ו/או מקצועי כלשהו.

לקוראינו:

1

.

הערות והארות לאמור בגיליון ובכלל ניתן לשלוח ל

–

yoav@tzionitax.com

2

.

ניתן להפנות (ללא תשלום) למערכת שאלות בתחומי המס השונים, באמצעות כתובת הדואר

האלקטרוני שלעיל.

3

.

במידה והנכם מעוניינים בקבלת כתב העת ישירות אל תיבת הדואר שלכם

, או לחילופין במידה והנכם

מעוניינים להסיר את שמכם מרשימת המנויים,

נא שילחו הודעת מייל

מתאימה

ל

–

yoav@tzionitax.com

כתובתנו:

יואב ציוני ושות' עורכי דין

הבונים

6

רמת גן

52462

טל'

–

036005012

,

0505430819

,

פקס

–

037513251

yoav@tzionitax.com

,

www.tzionitax.com